קצת סוד על עצמי,
מרבית הזמן בחיי היה לי החשש שמשהו טוב יותר מתרחש כרגע ואני מפספס אותו.
תחושה שהתעצמה באופן אקספוננציאלי ברג
ע שאינסטגרם יצאו עם הפיצ'ר של הסטורי. פתאום כולם עושים בנג'י בדובאי , אוכלים פסטה באי סודי באיטליה, נטוורקינג עם וויל סמית בבית של הנסיך המדליק בבל אייר.
ואני? אני בדיוק עם נעלי הבית שלי בדרך לפתוח את הנטפליקס אחרי יום עבודה די מתיש.
אז כן זה כבר פחות מעניין אותי כמו פעם, וישנה אדישות עבור הדברים האלה מתוך הבנה כי לכולנו יש רגעים מרגשים ורגעים שגרתיים ומשעממים.
אבל זאת לא הנקודה, בחודשים האחרונים נכנסתי טיפה יותר חזק לפלטפורמה של לינקדין ומסתבר שכולם מגשימים את עצמם בקריירה.
כולם בעלי מיזמים/עסקים, כולם יועצים וכולם בכירים.
ואף על פי שהספקתי המון במהלך העשור האחרון ההסתכלות על האחר העירה בי שוב את החשש מפספוס וחוסר מיצוי שלימים הפך לתחושת Fed up .
Fed upness
זה הרגע בו אני חש שנמאס לי מהמצב הנוכחי, ופה מצאתי את הכיוון החיובי. רציתי יותר מעצמי והאמנתי שאני יכול יותר אז קמתי ועשיתי.
בסופו של יום ה-"FOMO החדש" הוביל לשרשור של תחושות עד למוטיבציה ולעשייה של ממש.
בימים הקרובים אעדכן קצת יותר מה חדש ואיך זה בא לידי ביטוי
עד אז מקווה שאתם שומרים על מוטיבציה ועשייה
וזכרו שכל תחושה לכאורה שלילית יש מאחוריה רווח וצד חיובי עבורנו.
Comments