המונדיאל האחרון היה חוויה גם עבור מישהו שלא צופה בכדורגל בשיגרה.
אבל אני לא מעוניין להתעכב על מסי, רונאלדו או אמבפה. אלא על המשחק של יפן נגד ספרד בשלב הבתים.
מי שראה את המשחק זוכר את הגול המטורף שנבחרת יפן הכניסה כאשר לעין של צופה רגיל כמוני ישר יצא מנקודת הנחה שהשער לא היה חוקי מכיוון והכדור היה ממש מחוץ לגבולות המגרש, פוסטים מסוימים אפילו קראו למהלך הזה "יד האלוהים השנייה" כהשוואה למהלך ההיסטורי של מרדונה.
אלא שמה? הכדור עדיין השיק את קו הגבול ולא רק שהשער היה לגיטימי אלא שהוא היה דוגמה ומופת להתמדה חסרת פשרות מצד נבחרת יפן.
תחשבו על זה רגע, כמה פעמים אנחנו נוטים לראות את התוצאה עוד מלפני שבכלל ביצענו פעולה ראשונית? כן נמדדת המצוינות שלנו בין אם כבר מבעוד מועד החלטנו להרים ידיים או שמה אנחנו לא מוותרים והולכים עד הסוף עם האמת והמהלכים שלנו.
לא כלכך מפתיע שבסופו של דבר מדובר בנבחרת של העם שהמציא את תורת הקייזן שפרושו שיפור מתמיד, תורה זו שמלווה ארגונים בתעשייה כבר משנות ה50 של המאה הקודמת אבל בתאכלס מדובר בהרבה מעבר למודלים בתחום התעשייה והניהול. מדובר בגישה מנטלית שמלווה את העם היפני עוד מתקופות הסמוראים החתירה למצוינות מקורה בערכיי הארגון / האדם ואותם ערכים מתעצבים על ידי התמדה
עקבית.
באופן אישי למדתי מכאן שגם כשהתוצאה נראית לעין כסגורה מראש תמיד יש אפשרות לשנות.
העיקר להמשיך ולהתמיד כשהמטרה מוגדרת מראש, גם אם הפרויקט לא מתרומם, גם אם מקבלים "לא" מלקוחות וגם אם המוטיבציה לפעמים לא בשמיים.
Commentaires